לפני התפתחות הקירור המלאכותי, בני האדם ידעו להשתמש בקרח טבעי ובשלג כדי לשמור על תנאי טמפרטורה נמוכים בציוד פשוט, כלומר, להשתמש במקורות קרים טבעיים. בסין, קרח טבעי שימש לשימור מזון לפני כ -3,000 שנה, וספר השירים במאה השביעית לפנה"ס מכיל פסוקים על איסוף, אחסון וקירור של מזון בקרח טבעי. עד ימינו, אנשים עדיין משתמשים במקורות קרים טבעיים כגון קרח, שלג ומי תהום. מכשיר הקירור מקורר בקרח טבעי או בקרח מלאכותי יכול להגיע רק לטמפרטורה נמוכה מוגבלת, והתנאים הטכניים וההיגייניים ירודים, מה שמקשה על עמידה בדרישות שונות. ציוד קירור מודרני משתמש במקררים כדי להתקרר.
בשנת 1834, ג'יי פרקינס מארצות הברית ייצר בהצלחה מקרר המופעל על ידי בני אדם שיכול לעבוד ברציפות עם אתר כאמצעי העבודה. בשנת 1844, ג'יי גוריי בארצות הברית ייצר מקרר באמצעות אוויר כאמצעי העבודה, ששימש לייצור קרח ואוויר קריר בבתי חולים. משנת 1872 עד 1874 המציאו ד. בל וסי פון לינדה את מדחסי האמוניה בארצות הברית ובגרמניה בהתאמה, ויצרו מקררי דחיסת אדי אמוניה, שהיו מקורם של מקררי דחיסה מודרניים. בשנות ה-50 של המאה ה-19 פיתחו האחים קארה בצרפת מקררי ספיגה ומקררי ספיגת אמוניה באמצעות חומצה גופרתית ומים כנוזלי עבודה. בשנת 1910, מקרר סילון האדים הופיע. קירור פריאון הופיע בשנת 1930, אשר קידם את הפיתוח המהיר של מקררי דחיסה. בשנת 1945 פיתחה ארצות הברית בהצלחה מקרר ספיגת ברומיד כסוף.